FANDOM


לא ממציא גדול


זה לא שפליקס היה ממציא פטנטים, הוא סתם היה פורק על הדף רעיונות שלא עזבו אותו עד שרשם ואייר אותם, לאחר מכן גם ניסה לבנות ולהרכיב אותם.

אז הפעם זה היה מיקרופון קטנטן שמתאים למבנה הפה של ארנבים, 'לא המצאת המאה' כך נהג להרגיע את אימו שחשבה תמיד שאולי הפעם הוא יביא את המכה וירוויח טיפה כסף ואפילו טיפ טיפה זה משהו.

אז המיקרופון הזה באמת היה מכשיר מיניאטורי שלקח לו שבוע רק למצוא ולהכין את כל חומרי הגלם הדרושים.

היה זה בבוקר קיצי של יום שלישי, בו החליט להבריז מבית הספר ולומר למנהל שהוא מאד מנוזל וחרם על כל הנייר טואלט והזמן שיבזבז בשירותים בבית הספר.

'אז אתה הולך לנסות היום עוד מכשיר חדש ודבילי שבנית.. הא.. שלומפר?!, בסדר תגיע מחר, אבל תזכור שהבטחת לשפר את הציונים ולא להיכשל יותר, אחרי הכל מוח יש לך !'

כן, המנהל הבין היטב את הסיבה ואישר את אי ההגעה לבית ספר.

פליקס הרים טלפון לשירה, חברה של חבר של בן דוד של אבא של שמחה, זה שמספר עליו שהוא מטורף, זו הסכימה שיבוא 'לתת אוכל' לארנבת שאותה גידלה מזה חצי שנה.

לקח לו כמה דקות לתפוס את הארנבת וחצי שעה להרכיב לה את המכשיר שבנה, המיקרופון. זה קצת הכביד עליה את התנועה, והיא ניסתה להתנער מהמכשיר, אבל כשחיבר פליקס את המיקרופון מצידו השני למערכת ההגברה היא התחשמלה וקפאה במקום.

פתאום נשמע קול של אדם נוסף, הארנבת צרחה בקולי קולות,

'סוף סוף, מטומטמים, סוף סוף את קולי שומעים !',

'טוב, נראה לי שהיום אני נשארת פה, אני לא מאמינה איך שהיא מדברת !', התיישבה שירה.

'זה עבד, סוף, סוף מכשיר שעובד !, אני גדול! אני גדול!', קפץ פליקס כשהוא מלכלך את השטיח בבוץ.

'מה אתה קופץ ?, משוגע !', קפצה הארנבת.

קוראים לארנבת מיצ'ה לחשה שירה לפליקס.

'טעות שירה!, קוראים לי לב ואני נער בן 16, תהפכי אותי ותיווכחי בעצמך, אני בן לכל הרוחות !'.

'מצטערת לא ידעתי', אמרה שירה המומה לגמרי וגם קצת נבוכה נוכח הכעס שהפגין כרגע לב. עכשיו כבר פחדה ללטפו.

'בואי תלטפי אותי, אני מדופרס', קרא לעברה כשהוא מרים את הסנטר ומביט לעבר היד המתקרבת, העדינה כל כך של שירה.

'כך, או.. כן.. זה נעים, קצת למטה יותר, גם בזנב אני אוהב, כן, כן.. תודה שירה שלי!'

'אז איך זה שלא דיברת עד עכשיו ?',שאלה שירה מופתעת מכל העניין.

'צוחקת? אני צועק בוקר צהרים וערב, לפני כל ארוחה בעצם !', אף אחד לא שומע ולא מקשיב.

'כבר אמרתי לך תודה אדוני?'

'העונג כולו שלי, לב', חייך אליו פליקס.

'תאמר לי בבקשה, איך מתיישב, זה שאתה נער בן שש עשרה וזה שאנחנו רואים ארנב ?'

'הו ! ...ציפיתי לשאלה הזו.. אז ככה..

תחשוב שאתה אני..

יום אחד, בוקר אחד, אתה קם מהמיטה וקצת מוזרה לך ההרגשה, הנשימה, ההליכה, ופתאום אתה שם לב לגודל של כל הדברים, הכל, כל כך גבוה וגדול..

הדלתות כל כך גבוהות ואתה מרגיש קטן..

אתה ניגש לצחצח שיניים ולשטוף פנים,

ופתאום אתה מגלה שלא עזר הגילוח של אתמול..

אתה ארנבון מלא פרווה ונער מלא בושה..

החלטתי לא להתמודד יותר עם הנסיון לתקן את המציאות ולהתנהג בהתאם למצב החדש, ופשוט לוותר כשלא הצלחתי לנעול את חלונות הבית והדלת, כשלא הצלחתי לצחצח שיניים וגם לא לסחוב את ילקוטי, נותרתי ארנב די אילם והחלטתי להשתין על רצפת המקלחת.

לא יכולתי לראות איך החיים שלי ממשיכים מפה כשלא מכירים אותי בתור מי שאני באמת, החלטתי פשוט לברוח מהבית, למרות שזו גישה של שפנים.

חיכיתי שאמא תחזור מהקניות, התחבאתי מתחת לשולחן האוכל וברחתי מהר החוצה כשאמא פתחה את הדלת; 'עכבר', היא צרחה כשהיא מפילה את השקיות בהן סחבה את המצרכים.

ואז התחלתי לחיות בגינה, מאחורי הבית, עד יעבור זעם, עד שאחזור לעצמי, אם בכלל..

וטוב, טוב מאד שהתחלתי לגדל גזרים אחרת הייתי צריך להשלים עם העשבים הגבוהים שאבא לא כיסח משהו בין שנה לשנתיים.

אין לך מושג איך זה לשמוע את המריבות בבית כשאתה מקור הריב ואינך יכול להתערב.

'בגללך הוא ברח !, אמרתי לך לקנות לו את האופניים הטיפשיות האלה, רק כדי שיהיה שמח.. תמיד נתת לו לחכות ליום - ההולדת שלו.. מסכן שלי..' זה מה שאמא אמרה,

אבא אמר שזה בגללה, 'את תמיד אמרת לו לנקות את החדר שלו ולשטוף את הכלים, ילד בגילו צריך ללמוד ולהינות, לא לעבוד ולסדר !'.

בלילות הייתי הולך ברחובות, משתדל להתחבא באיזה שקית שחורה, הייתי קופץ ומוריד את מודעת הנעדר 'לב קובסקי' זה הייתי אני ועדיין אם ירצה השם.

לפעמים הייתי יוצא עם חברים למגלשות בגנים הציבוריים, ומרים כסף מקבצנים רדומים'.

'אתה מכיר עוד ארנבים, שנקלעו לאותה הבעיה, שהפכו מבני אדם לארנבים?'

'חפשי אני מכיר, זה מה שמחזיק אותי להמשיך לחיות בגובה הזה ובתנאים האלו, בעצם אני אוהב גם כשבנות מרימות אותי, אני נגעתי בכל כך הרבה שדיים של בנות, בחלק מהמקרים אפילו אנסו אותי אם אתה מבין את הכוונה'.

'אז מה הפיתרון, איך תחזור לעצמך, לילד שהיית?', שאלה שירה.

'זה פשוט מאוד, אבל כואב ומסובך'

'מה הכוונה ?', שאל פליקס.

'נשיכה, אני אמור לתת ביס קטן לאדם, ואז הוא יהפוך לארנב ואני לעצמי, ואין לי לב לזה, עם כל הכאב והצער, אין לי..'

'אז תשאר ארנב כל ימי חייך ?', שאל פליקס.

'לא ארנב !!! ל-ב ק-ו-ב-ס-ק-י !!!' , אמר הארנב בכעס כשהוא מנתק מעצמו את המיקרופון הזעיר והודף אותו בעיטה אחורית, ואחר עומד על שתי רגליו האחוריות ופיו פתוח לנשיכה...

'הוא השתגע לגמרי', נבהל פליקס כשהוא תופס את הארנב בעורף ומרימו אליו, 'הוא השתגע לגמרי..', אמר בעוד הארנב נשמט מידיו.

לאחר מכן הרגיש נשיכה ברגל, היתה זו שירה שנשכה אותו, והם נשארו במעגל משולש שכזה, משחקים מ'שלושה יוצא ארנב'.


תוחלת החיים של הארנב קטנה מזו של הבן אדם והיו שמועות שמישהו מהשלושה נפטר, כשהארנב שהפך להיות - מת מזיקנה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית